מטרתנו בנושא זה פענוח שמות תנכיים, ונתחיל בשמות עצם של אנוש, וסביר שנמשיך עם שמות אחרים(מקומות למשל), ונזכיר שכבר הסברנו כמה מושגים בנושאים שפתיים.
בנושא זה גם נדגיש שאנחנו נעזר בשפה ערבית לפירוש שמות ראשוניים ותנכיים, ונראה בהמשך את חשיבות נטייה זו, שלא רק ששתי השפות ערבית ועברית הן מאותו מוצא, אלא גם שהשפה הערבית שמרה על כל אותיות השפה הראשונה! גם השפה הערבית היא שפה שכל אות בה מורכב מהגייה אחת, למשל האות "צ" בעברית היא שילוב הגייה של שתי אותיות שהן "ת" ו"ס" כלומר "תסי", אולם בערבית יש אות אחת שהיא "סַּ" מועצמת, שהיא שונה מ "ס".
נתחיל בספר בראשית שבתורה, כי ספר זה מהווה סקירה תורתית התחלתית על הבריאה בכלל, ובפרט התחלתה עם שפת אם ראשונה, לכן נתחיל ממנה ובזה יהיה לנו בסיס להמשיך הלאה, גם שמות ראשונים יעידו לנו על השפה הראשונית של האדם, שהיא אפילו עדות על שפת העל, כלומר שפת שמיים. לכן וכמו שאמרנו שנתחיל בשמות עצם אנושיים, לכן נתחיל בשמי אדם וחווה.
השם אדם ברור שהוא שם שנלקח ממילת מקור "אדמה" שממנה נברא אדם, אולם אדמה בעברית יש לה שני פירושים, הראשון: כדור הארץ, והשני: עפר הארץ.
בערבית אומרים לעפר "אָדים" שהוא העפר שמעל לאדמה, וכדור הארץ בערבית פירושו "ארדּדּ", כלומר ארץ. לא חולקים שבערבית ובעברית וגם במורשותיהם שאדם נברא מעפר האדמה,(אם כי בערבית יש הגוזרים את השם מהצבע החום של האמה, ומפרשים (לפי דעה) שהשם גזור מצבע), אבל בטח כולם מאמינים שאדם נברא מעפר הארץ.
נלך לשם חווה שלפי התורה מפורש כי היא אם כל החי, אבל האמנם זה נכון והגיוני?!
ברור שלא, אבל למה? כי החי כולל את כל החי מהיתוש ומה שקטן ממנו, עד הפיל והגמל בימינו, זה מצד, ומצד אחר שלא הגיוני לאמר שחווה היא אימם של בני האדם החיים, הרי שברור שתלד בני אדם חיים, אבל גם יש ילודות של עוברים מתים(או הפלות), אבל האם היה לחווה הפלות? לא ידוע...
אם נסתכל עכשיו לפירוש בשפה הערבית נראה עולם אחר ויותר הגיוני, זאת שהשם של חווה לקוח מהמילה "הכלה", כלומר היא מכילה ברחם שלה את העובר, בערבית אומרים "חַווא" כלומר הכיל.
שם בא הוא שמו של הבן הראשון לאדם וחווה לפי תורה, והוא קיין שפירושו מספר בראשית : " וַתֵּלֶד אֶת-קַיִן, וַתֹּאמֶר, קָנִיתִי אִישׁ אֶת-יְהוָה", ואם שהטקסט קצת מסורבל, אבל הפירוש הגזור מהמילה "קנה" מתקבל על הדעת, אבל למה קנתה? ........ אולי הכוונה רכשה .. או השיגה אותו מאלוהים אחרי שסלח להם על אי ציות לדבר אלוהים, שהוא לא לאכול מעץ מסוים......?!
אולם בערבית השם הוא "קאבּייל", וזה יכול להיות מהילה קִבֵּל, כלומר סימן שהאלוהים קבל את הודאתם של אדם וחווה באי ציות להזהרתו, וסלח להם, ושתי הנחות בעברית וערבית קרובות למציאות.
השם "הֶבֶל", שבתורה אין לו פירוש, אבל למה? הלא מוזר? כן מוזר, כי רק בפסוק לפני יש פירוש לשם הבן קיין!? אבל לשם הֶבֶל אין פירוש.
אולם בערבית קוראים להֶבֶל בשם "האבּיל", ושם זה יש לו פירוש בשני כוונים, האחד בא מ: "שאמא משבחת את בנה", כיוון השני בא מתיאור של בן אדם מלא אבל לא שמן, כלומר בריא, ויפה תואר ונפש, שבטח שהאימא משבחת.
לשמות הנוספים בספר בראשית ד: " יז וַיֵּדַע קַיִן אֶת-אִשְׁתּוֹ, וַתַּהַר וַתֵּלֶד אֶת-חֲנוֹךְ; וַיְהִי, בֹּנֶה עִיר, וַיִּקְרָא שֵׁם הָעִיר, כְּשֵׁם בְּנוֹ חֲנוֹךְ". נתחיל בשם "חנוך" שננסה לפרש אותו, אבל קודם נשאל השאלה: האם עבור כמה אנשים נבנית עיר?? זאת הסתייגות ראשונה, מצד שני" למה השם עיר ומה פירושו? שזה הגיוני בא ממערה, כלומר בנה בניין מאבן כמו המערה החרוצה באבן, או שזה בא מערבית שהמילה עיר אומרת השאלה, כלומר קיין השאיל מאלוהים מקום בנייה והתיישבות.
נלך לשם חֲנוֹךְ שאין לו פירוש בתורה, שבניגוד לשמות אחרים יש פירוש כמו שהזכרנו, דבר המורה על סימני שאלה..!
אולם לשם חייב שיהיה פירוש, לכן נפנה לשפה ערבית וננסה למצוא פירוש לשם "חֲנוֹךְ", אז נפנה לשלש אפשרויות, האחת: מהמילה בערבית "חַנַכְּ" שזה לחי, ולאדם מנוסה ומבין אומרים בערבית "מוחַנָּכּ". אפשרות שנייה שהפירוש בא מהמילה "חנוק" שהיא מילה קרובה לערבית, וחנוק מבטא מצב חנק בגלל האשמה הגדולה שעשה קיין.
פירוש שלישי שהוא בערבית "חֵנְק" כלומר כועס ונוטר בליבו, אולם פירוש זה נראה שהוא רחוק.
נמשיך בספר בראשית פרק ד: " יח וַיִּוָּלֵד לַחֲנוֹךְ, אֶת-עִירָד, וְעִירָד, יָלַד אֶת-מְחוּיָאֵל; וּמְחִיָּיאֵל, יָלַד אֶת-מְתוּשָׁאֵל, וּמְתוּשָׁאֵל, יָלַד אֶת-לָמֶךְ.", ויש לנו בו ארבע שמות. הראשון הוא עירד שבעברית אי אפשר לבאר אותו, אלא אם אומרים שהוא גזור מעיר, אולם בערבית זה סביר שבא מהמילה "ערידּדּ" כלומר רחב, ו"עיראדּדּּ" זה אומר רחבים, כלומר יהיה בעל רכוש רחב, או גוף רחב.
השם "ְ מְחוּיָאֵל " הפירוש יכול ללכת בשני כוונים, האחד שזה נובע מהמילה "חַיָּא" בערבית שזה בִרּך או אומר דרישות שלום, הכיוון השני הוא מהמילה בערבית "מַחְוִי" כלומר מגורש, אם כי בפסוק אחרי השם משתנה ל "ומְחִיָּיאֵל" שזה כמו שאמרנו בפירוש ראשון מערבית שהוא מברֵּך אל.
השם " מְתוּשָׁאֵל" לא יכול להיות משאלה כי מילה סופית היא אֵל, לכן השם הנכון יכול וזאת מילה מורכבת משתי מילים שהן: "נתוש" ו"אֵל", ו"נתוש" בערבית הוא צמח חדש שהתחיל לנבות מהאדמה ( יש פירוש אחר ל"נַתַשְ" שהוא קוץ שהוא גם דמוי תחילת צמח).
השם "לָמֶךְ", וכאן צריכים לשים השערה שהייתה מצויה והיא אי הניקוד שזה יכול לעשות בלבול בין אותיות דומות, כמו "לאמח" ו"לאמכ", שבערבית ההבדל הוא בנקודה מעל לאות "ח", לכן אם השם הוא "לאמח" אז הפירוש הוא: בן אדם עירן ושם לב.
ונדגיש שכל זה הוא ניסיון הגיוני, ואנחנו אומרים שמי יש לו הנחות אחרות מאומתות ומהימנות נהיה שמחים שיהיו הם הפירוש הנתמך והיותר מדויק.